שרון קנור
מורה ליוגה ,מטפלת יוגה תרפיה ומאמנת בשיטת סאטיה
 
הדרך שלי
נולדתי וגדלתי בירושלים, כבר מגיל ארבע רקדתי והתעמלתי, הביטוי הפנימי שבא דרך התנועה היה דבר חשוב עבורי, והאמת שלא הבנתי עד כמה....
את שיעור היוגה הראשון שלי תרגלתי בשנת 98 ,זה היה שונה , הגוף שלי חגג בגילויים חדשים תנוחות שמעולם לא היכרתי., רקד מבפנים איזה ריקוד פנימי שקט, בלי קהל, בלי מחיאות כפיים במין ידיעה ברורה שהדבר הזה מאד מוכר לי ושזה מה שבאמת חיפשתי שנים.....רציתי לדעת עוד, לגלות להבין להעמיק מה זה יוגה רציתי להצליח לא רק לעבוד עם הגוף הפיזי אלא להצליח לשבת בשקט מבלי לרצות לרוץ לשום מקום או לעשות את הדבר הבא, פשוט לשבת ולהיות.
בהתחלה זה היה בלתי אפשרי, שמתי לב לראשונה לקצב הפנימי שלי ,לתנודות האינסופיות של התודעה ולרעשים שבראש. מעולם לא הייתי ערה לזה. מעולם לא ישבתי עם עצמי מבלי לעשות דבר בתחילה ניסיתי לשבת כמה דקות בודדות ולאט לאט חוויתי יותר שקט,חשתי את עצמות הישיבה שוקעות לאדמה הנוכחות שלי הפכה צלולה יותר ושקטה יותר התחלתי להעמיק בתרגול כיוון שהבנתי את ההשפעה הישירה שלו. הפכתי רגועה יותר, כאבי הצוואר והגב שהיו לי נעלמו ,הבנתי את הקשר הישיר בין הלחץ והעומס שהיו בחיי לכאבים שבגוף .לאט לאט הבנתי שזו הדרך שלי, שבאופן שהשפעתי על חיי שלי אני יכולה לעזור להשפיע ולהיטיב עם חייהם של אחרים.
כל שיעור יוגה עבורי הוא כמו מסע שבו אנחנו יכולים לעצור להניח את התרמיל הכבד לעיתים, לתת מקום לגוף, לנשמה לקצב החיים, בכל שיעור מדהימה אותי האפשרות לעבוד עם הגוף, להגמיש לחזק לייצב ולעשות הרבה ועם זאת לצאת שקטים, מאוזנים מלאי חיוניות ושמחה.
 
את הדרך שלי אני חייבת למורים רבים שהשפיעו על התרגול שלי ועל חיי:
מורי הראשון מטיו שלימד אותי המון על פשטות וצניעות שדרכו נפתחתי לעולם הקסום של היוגה, לאורית סן גופטה המופלאה שלמדתי ממנה המון ובעיקר על תפקידה של הנשימה והקשר שלה עם הגוף. לנגה ברקאי שדרכה העמקתי בסיפורי הפילוסופיה והחיבור שלהם ליומיום ולציפי נגב שהגישה התרפויתית שלה מלווה אותי בלימוד מוקירה את הדרך, מודה בכל יום על ההתפחות וההשתנות בתוכה.
מודה לכל התלמידים שהולכים איתי בדרך ועל כל מפגש ומפגש שיוצרים כמשמעות המילה יוגה: חיבור. לא מקבלת שום דבר כמובן מאליו. 

באהבה גדולה
שרון קנור​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​